Jtamsin

in>fluence>s, Stadion Centre, 28th October 2009, Vienna

2009-10-26T16:30:00.000-07:00

האומנות והתרבות פותחים את ראשיהם של אנשים ומייחדים אותם. זאת תמיד הייתה האמונה שלי ובמקרה הזה אני שוב השתכנעתי. שיתוף הפעולה בין ערים אחיות בורוא שבברוקלין ולאופולדאו שבוינה אשר יוזמה על ידיי ב2007 הייתה אפוא ממוקדת במיוחד באומנות ותרבות. היה לי עונג לפתוח את התערוכה של אומן מניו יורק הנק בלאוסטיין בתאטרון נסטרויהוף המקום בלאופולדסטדט בסוף 2008.הציורים והטבעות שלו על חיים היהודיים גמרו לי להתרשמות רבה. השיטוף בין ערים האחיות, מצד שני ממקוד גם בבני הנוער ובאיך הם רואים את הרקעים התרבותיים שלהם וגם את הערים עצמם. התערוכה של בית הספר לאודר חב"ד זה צעד הנוסף בכיוון הזה. בני הנוער הם העתיד שלנו ואנחנו מוכרחים להיות מודעים וקשובים לזה איך שהם עוסקים בניסיונות שלהם, ערכים ואיך הם מוצאים את הזהות שלהם. בסדרת הסדנאות הם הציגו את הרעיונות האישיים, את החלומות והמשאלות לביהם במספר של ציורים, איורים, סרטים ותמונות המרשימים. התערוכה עקב כך משקפת את הרב גוניות והאנרגיה של החיים היהודיים בוינה, במיוחד בהרבה בתי-הספר שלנו.
אני רוצה להודות לכל מי שהיה מעורב בפרוייט הזה, ביחוד לג"סיקה וויט, על היוזמה והרעיונותיה. אני שמחה מאוד שעבודות של האומנים השותפים שלנו מבית הספר של ברוקלין יוצגו בתערוכה בוינה וגם הפוכו דל דבר. פרוייקטים מסוג זה יוצרים תחושת האחדות כמו שבמטרה שהצבנו לפנינו כאשר יזמנו את השותפות בין ערים האחיות. קצת לאופולדסטדט בברוקלין וקצת ברוקלין בלאופולדסטדט וגם היחסים הטובים מעבר לאורינוס האוטלנטי. זה במה שנתמקד גם כן בעתיד.
סגנית ראש העיר
מאג. רנטה בראונר
יועצת הבכירה לעינייני הפיננסים, הכלכלה והשרות הציבורית

תערוכת "השפעה השפעות" של איצטדיון סנטר משבחת את המגוון העשיר של חיים יהודיים. מתחילת פברואר 2008 ועד אוקטובר 2009 (אדר 5768 – חשון 5770), סטודנטיות של בית ספר לאודר חב"ד, בגילאי 15 עד 18, התאספו בסדנאות תרבות רבות בשביל לגלות ולחוש את הערכים שלהם, הערך של הדת, והזהות התרבותית שלהם בדרך מאד אישית.
סדנת ציור
רגינה קפדה יחד עם הבנות פתחה סדנת ציור העוסקת בחקר הסטוריית ליבוש, בגד וזהות. המטרה של הסדנא הייתה יחד עם הבנות לראות את עצמן ומשהו שהן מעריכות בקשר עם זהויות נשיות בהסטוריית התרבות. רגינה הציגה את הסוג המיוחד של כיסוי תלת-מרקם. ראשית, סטודנטיות ציירו את הסמלים בעלי ערך של עץ חיים או מגן דויד על קנבס ריק. בסדנא הבאה, רגינה לימדה את הבנות על הסטוריית הליבוש של גברים ונשים ועל איך עם הזמן הם השתנו והתפתחו ועל הקשר הסוציאלי שבינהם. סטודנטיות לקחו היבטים שהם הכירו או שהיו מוערכים על ידיהן. כמו למשל סנדלים שנעלו ישראלים בסיפורי עלילות, אבל גם עכשיו נועלים אותם. הם הוסיפו את הסמלים שלהם על הקנבס שכבר ציירו עליו. בנקודה הזאת היה מאד מעניין לראות את השילוב של הסמלים שנבחרו על ידי הבנות באופן אישי, שהוביל להיווצרות של מעשיה אישית תאורית שלהן.
בסדנא הבאה הבנות התבקשו לצייר את כל מה שהן הספיקו לעשות עד לנקודה הזאת. התהליך הקשה היה כך שהבנות יכלו להיות נינוחות כאשר צריך לשבור את משהו שהן כבר יצרו, לראות את התהליך החיובי שבזה ולהכיר בשיונוי כמו בתהליך התבגרות בחיים.
בחלק הסופי של סדנת ציור סטודנטיות התבקשו לצייר על החלק העליון של השכבה, יצוג משלהן בתור צללית צבעונית. כשראיתי אותן מציירות, מה שקרה היה בלתי יאומן. בהדרגה הסמלים שהבנות ציירו בתור שכבות ראשונות כמו למשל מגן דויד או עץ חיים עברו לשכבה הסופית. כך שהגזע של העץ החיים אשר הפך לחלק של רגל של הבחורה בציור או פסגת ההר הפכה לעין של הבחורה בצללית משלה.
היצוג הרב-תקסטואלי הזה של סמלים השריש את הערכים, הפך להבעה מלבבת ועשירה של הבנות, רב שכבתית עם התהליך של היצירה, הרס, שינוי ויצירה מחדש. האיור הזה התיר להן להיות צבעוניות ועליזות עם הערכים שלהן ועם הדמות העצמית שלהן ככה שהן יכולות לראות איך הזהות גמישה ומשתנה ונתנת להבעה בדרכים מגוונים, שיכולים לשבור את דעות הקדומות לאחרים ולעצמן. אני אסירת תודה לכל הסטודנטיות שהשתתפו בסדנא הזאת שמשתפות את הכישרונות והעכרכים שלהן, תודה למוסיה בידרמן, מינה בידרמן, דנה גרוס, מנוחה גרוזמן, קרולין ליובנסטיין, מושקה מנדלזון, ג"ניפר מואיסייב, שרה נוימן ומירי שמונוב.
סדנת צילום
הפעלנו את הסדנא הראשונה לצילום במוזאון היהודי בין פברואר ליוני 2008 עם הצלמים אפרים מוסקוביץ ודניאל שקד ויחד עם מנהלת החינוכית חנה לנדסמן.
הסטודנטיות מושקה ויזר, לינדה מואיסייב ומיכל פרצל והמורה שלהם דומיניקה שטאמפף. אנחנו התחלנו כאשר הוצג לפנינו הסיפור מאחורי התצלום. דניאל ואפרים התשמשו בתצלומים שלהם יחד עם התצלומים מארכיון של צנטרופה. הם שאלו שאלות כמו למשל: "מה קרה ישר לפני ואחרי שצילמו?" שאלות כאלה שימשו כדרך להפקה נראטיבית, בשביל להבין את הקשר הסוציאלי ואיך העמדה שלהן מתקשארת לכך. הדבר המעניין עם התצלומים מצנטרופה היה כשהסתבר שכל התצלומים היו של האנשים שהסתפחו עם היהדות, זה היה מפתיע לסטודנטיות, מפני שהם נראו שונה. הדבר הבליט מחדש את המטרה של הפרויקט לשבח את המגוון העשיר של החיים היהודיים.
בעקבות הסדנא, הסטודנטיות הביאו את התצלומים שלהן, כאשר הן קבלו הזדמנות להציג ולשתף גם אחרים עם הסיפור שמאחורי התצלום, הפיכת נושאים לאישיים, בדיוק כמו בסדנת סרטים. אחרי שהכירו להן את התהליכים, הם הכירו את ארבעה אובייקטים שקשורים להסטוריה ולדת ממוזאון היהודי.
מעיל מה16, הוברגסה 8
כוס קידוש מה15, טורנגסה 22
פוקל מה6, שמלצהופגסה 3
כתר תורה מה18, שופנהאוארשטראסה 39 בתוך ההקשר ההסטורי, התרבותי הגאוגרפי והדתי.
לאחר מכן הן מצאו בזוגות את האתרים ההסטוריים שמהם נלקחו האובייקטים וצילמו את המקומות בהקשר העכשוי שלהם וגם כן את הדברים האחרים שהן ראו במסע שלהן דרך המחוז. רובם מהפריטים התהוו בבתי כנסת שנשרפו בליל הבדולח. בחזרה למוזאון, אנחנו חקרנו הלאה איך הפריטים האלו יכולים להיות מוצגים בהקשר העכשוי שלהם למוזאון ואיך הם יכולים להיות מפורשים. על הסטודנטיות היה לחשוב על הפריטים האלו ועל איך הם יכלו נראים בבתי הכנסת. עד איזו מידה עוררו בפרטים האלה מילים, הקשרים, צלילים, צבעים ורגשות. זה איפשר להבין את החיים הסוציאליים של הפריטים האלו יחד עם הערכים שהן הצגו. לאחר מכן אנחנו פיזרנו את דעתינו על הטכניקות הצילום. התרגיל היה בשביל להבין איך הפריטים יכולים להיות נראים מנקודות מבט שונות ועבור זה יש להם משמעיות שונות שמיוחסים להם בהסתמך על הנקודות המבט האלה ואיך זה יכול להיות משומש בהקשר הסוציאלי בדרכים שונות.
הסטודנטיות היו צריכות למצאו את האתרים ההסטוריים באמצעות התצלום בהקשר העכשיוי שלהם ואת הפריטים כעומדים עכשיו, במוזאון היהודי, העבר והעתיד מתייחדים בשביל לפתוח את האפשוריות העתידיות.
"חוסרי ההמשכיות במסורת האומנות שכיחים בהסטוריה ובמיחד הם מאיימים למיומנויות של תרבויות קטנות כאשר האמצעים המסרתיים של העברת המיומנויות מדור לדור נכנסים למצב של העדר השימוש. זה קורה כאשר בתי הספר צריכים לספק אמצעים להמשיכיות. בו זמנית בתי הספר האלה חייבים לאפשר לאומנים הצעירים להשתתף באסטטיות כלל עולמית מונעת על ידי חידושים טכנולוגיים באומנויות." הנס גוגנהיים
האשפרויות של הסטודנטיות לגלות היצירתיות האישית מבוססות על הידע של העבר ונותנות להן את הקשר הזה, כך שהן לא פשוט מתנדדנות בצרכנות טיפשית ומקלות על החידושים היצירותיים של העתיד בחיי הבגרות שלהן. זה עוזר לסטודנטיות להבין את הערך שהוצב על הפריטים, איך שהםשימשו לריטואלים והפכו לחלק של החיים הרוחניים.
הפריטים הופכים לחיים, יודעים מה יש מאחורי כל אחד מהם, מספרים סיפור וכל אחד מהפריטים היה במסע למקום הנוכחי שלו.הסטודנטיות יכולות לראות איך הפירטים מקבלים משמעות בהקשר הסוציאלי שהם היו בו ושהם נמצאים בו עכשיו. הבנות לכן יכולות לחשוב על ההיסטוריה והמקום שלהן בתוך זה, הן יכולות לייצר ולחדש את החיים שלהן. לא בדרך של לשכוח העבר, אך בדרך של לשלב לתוך החיים את ההווה והעתיד. אתם יכולים לראות את הכיוונים שהבנות הלכו בהם
Intercultural Art Education at www.maptales.com
"יחד עם השנה הזאת של יום השנה ה20 של סוף מלחמה הקרה ונפילת המסל ברזל (יוני 1989 בגבול בין אוסטריה והונגריה) אנחנו מכירים במגוון יצירתי של אירופה המרכזית של היום ( של החיים היוהודיים הצעיריים בוינה, זרם חדש של אומנים מבלקן, חיים בוינה של מהגרים ממדיונות הקומוניסטות של העבר) בקו המקביל ל"וינה 1900". מרכז האירופה של היום מהווה את ההדהוד התרבותי היצירתי דו-עכרכיות מסביב ל1900". שגריר אמיל בריקס
הסדנאות הבאות היו לשבח ולהבעה של רק זה. בית ספר לאודר חב"ד התאחד עם קולצי פרנץ פיוגימנזיום ובית ספר ישומי בבודפשט. הם שלושה בתי הספר המיעוטיים, בית ספר הונגרי ברומניה, בית ספר מיוחד לאומנויות בבודפשט וכמובן בית ספר היהודי. דרך הקשר הזה והעבודה המשותפת הם לומדים להבין אחד את השני בדרכים מעמיקות. מושגי התרבות, הכללה והחרגה, מסורת, דת, פוליטיקה, מין, לאמנות, ציבור קושרו לעבודה על רמה הרגשית והתת-הכרתית וכך אנחנו פיתחנו את השפה החדשה הזאת של האומנות.
סדנת איור
בסדנא הזאות הסטודנטיות התאחדו לשם פיתוח התכונות שהן העצם ההבעה של הערכים שלהן. זה הראה שלמרות שהאינטרסים שלהן הם שונים, כאשר אתה שם הכח ביחד האינטרסים או הערכים המשותפים יוצרים את התכונה שזה לא רגיל עד כמה אפשר ללמוד ממנה. לעיתים קרובות אנחנו בתור בני נוער רוצים ללמוד אחד מהשני ולכן אנחנו רואים את בני הנוער כל כך קרובים, מעריצים את הבגדים או אטריבוטים אחרים שלהם. אז מה שרצינו לעשות בסדנא הזאת זה להתמקד בהם עמצם, בגופן ובהבעות האומנתיות שלהן. זה אולי יכול להיות קל לבני נוער להיות פתוחים אחד לשני בקבוצות הקטנות שלהם, אך זה הרבה יותר קשה לאלה שלא מכירים, מפני שהם כל כך פגיעים. ובכן אומנות והבעה יצירתית יוצרים חלל בטוח בשבילנו לפתוח במשהו כה רגיש כמו הערכים שלנו. ברגע שזה נפתח, יש כל כך הרבה מה ללמוד מאחד שהוא זר. כל זה בגלל שהתרבות היא פחות מכוונת כלפי עצמה, היא מחוץ לשם, אך היא באה מבפנים.לא היה חשוב כמה אנשים הם יותר טובים בעיטור מאחרים, זה לא היה הפוקוס, זה היה על לחלוק בצורה מעמיקה אחד עם השני. הם למדו ביחד ברמות רב-גווניות בלי אפילו לדעת שהם מגיעים לרמות האלו. התקשורת בינהם הייתה ברמות כפולות אפילו על ידי לימוד עברית והונגרית אחד עם השני בין התרגילים. בכל דרך, באמצעות הסרט והאיור תכונות מצאו דמיונות והבדלים של אחד עם השני.
סדנת וידאו
בנים ובנות השתתפו בסדנאות נפרדות עם עמיתיהם ההונגרים. ביחד הם לקחו חלק בתרגילים אשר נתנו להם הזדמנות להכיר אחד את השני, את הערכים והמסורת שלהם. מה שהתפתח היה סרט בית הספר, מועדון השפה, תצוגת אופנה, הסטוריה, גאוגרפיה, מתמטיקה, עדתי, תקשורת, כיתת מצגות, סדנת ריפוי וקשר. במקום להתרכז בתוצאות סופיות של הפרויקט וידאו הנקי, אנחנו הנחנו לסטודנטים להוביל אותנו כאשר הדרכנו אותם בתרגילים, על מנת שכולנו נתחנך ברמות שונות.
יצירתיות פותחת את מציאויות החבויות ומחזקת את התהליך הלמידה.
זה לא המורה הנוסף, אשר השתתף באחת הסדנאות אמר, אם אתם עושים את הדברים האחרים עליכם לקחת את השיעורים באומנות. אלה זה החלק האינטגרלי ממה שהם לומדים. המפתח הוא לראות את זה בצורה אינטגרלית.
הפרויקט הזה רחוק מהדימוי של בנאדם רגיל שהיה מתאר אותו לעצמו כפעילות לשם הנאה הנוספת. הפרויקט הזה איפשר לבני נוער אשר נתונים בצורה מסורתית לצורת הלמידה הכוללת את כל המקצעות של הכיתה הרגילה, להפוך ליוצרים של עצמם ולכן זה היה מכריע לעומק הלמידה שלהם. בלאפשר לחניכים שלנו להיות סנגורים לשינוי, הם תקשרו זה עם זה בדרכים שונות של אומנות, היו מחזקים ועוסקים בהבעות אישיות כלפי רב-תרבותיות. הדבר הזה משתרע לעבר הגיוון, הנזילות השפה, סובלנות תרבותית, מורשת, זהות עצמית ודו-שיח בין התרבותי. בתהליך הזה המשתתפים למדו את הכוח של האומנות להשפיע על התפיסות ולהביע דעות, להבין את הקהילה שהם שייכים לה, את הקהילות האחרות והחיבורים הפנימיים שלהם, כך גם לזהות סטאראוטיפים ולגלות נקודות מבט אלטרנטיביות על מנת להעריך ולקבל אחד את השני. אנחנו מסמיכים את הסטודנטים שלנו לעדכן ולהשפיע באופן הדרגתי על מדיניות האומנות והחינוך ברמות מקומיות ובינלאומיות. חוסר הפרויקטים אשר דוגלים בגיוונוים יכול ליצור סטאראוטיפים וחוסר מידה שיכולים לגרום לאדישות משמעותית ודעות קדומים בין הקהילות, זה בתנאי כמו שראינו לאורך ההיסטוריה שחוזרת על עצמה עוד ועוד הוליד מלחמות. לסיכום אומנות חושפת ומקשרת מעבר לתוכנית לימודים כך שקישוריות גומלין של היסטוריה, מתמטיקה, מדע, שפות, ציבור, גואגרפיה, דת ורוחניות יכולים להיות מגושרים אשר מביאה לפתיחות לרעיונות חדשים. כאן באותה תקופה ציבור של האנשים הפתוחים לרעיונות חדשים משבחים את המגוונים והאנושיות במלואו.
הסדנאות מסוג זה נפתחו במספר רב של עיירות וערים מעבר למרכז אירופה ודרום-מזרח אירופה בשיטוף הפעולה עם שותפים שונים. בלעשות את זה לא הייתה כוונה לעורר ולנהל פתרון מוסדי לבעיות הנוער בנושאים של הפנאי, אירגון וקידום היצירתיות שלהם. הנוער הודרך לעורר את החופש שלהם, בכל זאת בדרך בחירה הנבונה ואחריות. סדרות של שש סדנאות נוהלו במסגרת של סדנת ציור וצילום והתוצאות שלהן ניתן לראות בתערוכה הזאת.
הקשר העכשויי
קבלה של הזהות האישית היא בדבר קבלה העצמית עם כל המורכבות. בנים ובנות של בית ספר לאודר חב"ד שיבחו את זה בשמחה! כל פרט הוא מיוחד וכך גם רגשות האישיים, נסיונות או פירושי המורשת, מנהגים או תרבות וכל זה בקבלה של המגוון העשיר של עצמם, כל אחד בכל רמה, יחד עם הקהילות ובין הקהילות האיחוד הזה ניתן למצוא באנושות.
תודעת המקום: היסטוריית האיצטדיון
"הטענה שהשטן הוא נדוש היא לא על השיעור אלא על היחס: אם פשע הגדול נובע מסיבה קטנה, יכולה להיות עוד תקווה להתגבר עליו". סוזן נוימן, השטן בעת האחרונה
איצטדיון לכדוררגל והקניון יכולים להראות מקומות סבירית ובלתי סבירים למקום האירוע של התערוכת האומנות של הסטודנטיות במחוז השני, אבל לאחר שתביטו בהסטוריה והדיקדוקיות שך הסיטואציה, תבינו עד כמה המקום והאירוע הם חשובים.
השטן נכון לטענה של חנה ארנדט הוא לא משהו שדומה למפלצת גדולה החיצונית, אלא הוא יכול להופיע מתוכינו, בלתי ידוע לנו, אם אנחנו לא עומדים על המשמר של הביצועים והמחשבות ההכי קטנים שיש להם השפעה כל כך גדולה על אחרים. אם יש אדישות ואנחנו לא מבינים את האלמנטים המשמעותיים כך השטן מופיע מתוך הבנליות שתמונה בנו. כמו שפילוסוף האנגלי אמר:" הדבר היחידי שנצרך לשם הנצחון (של השטן) הוא כאשר אנשים טובים לא עושים כלום". האיש המרושע שיכול להוציא מישהו להורג בבוקר ולאכול ארוחת ערב מורכבת מחמש מנות "מתורבתיות". הבנליות הזאת שגרמה לאיצטדיון להפוך לאתר שימוש לשם שורת המוות ההמונית בשביל חפי מפשע וביום למחרת להפוך בחזרה לאיצטדיוןכמשו שהיה אז. במהלך תקופת הנציונל-סוציאלית (1938-1945) האיצטדיון שומש למטרות צבאיות (כביתנים ותכנונים) וכנקודת ריכוז לאזרחים היהודיים לפני שהם נשלחו לבוכנוועלד. בין ספטמבר 11 ו13, 1939, אחרי התקפת הפולין, שם התאספו במעצר מעבר לאלף יהודים שנולדו בפולין ולעת וינאיים בהסתמך על פקודה של רינהרד הידריך. הם היו בפרוזדורים של מחלקה "ב" כלואים מתחת לבימות הצופים. ב30 לספטמבר, יותר מ1000 כלואים נשלחו למחנה הריכוז בוכנוועלד. ביום למחרת המקום חזר לשימוש בתור איצטדיון לכדורגל. 70 גברים השתחררו בין 1940 לבין 1945, שאר האמשים נרצחו במחנות.
התערוכה היא החלק המוחשי של תוצאות הסדנאות. אתם בנוסף יכולים לבקר סדנאות אומנות און ליין ב-
Intercultural Art Education at www.maptales.com
זה יעזור ליצור קהילות און ליין על ידי לאפשר לסטודנטים ליצור סיפורים שיכולים לאחד אותנו ביחד מסביב לתחומים תמטיים. החיבור שימשיך ליצור ולתאר מחדש את החלל הסוציאלי. יתר על כן, אנחנו מתכוננים להערוך את סדנאות האומנות וחינוך בתערוכה בניו יורק. אנחנו עובדים על אתר האינטרנט, למידע נוסף תוכלו לפנות אל
jessicekennedywhite[at]gmail.com
סיוע הסופק
הרבה אנשים תמכו וסיועו לשים את חלקי הפרוייקט ביחד: יוצרי המדיניות, אומנים, מנהלי אומנות, פסיכוליגי ילדים, מורים, מחנכים, מנהלי בתי הספר ומנהלי המוזאונים. אני פשוט לא יכולתי לרשום את כל מי שהכרתי במהלך הפרויקט הזה, בכל זאת אני יכולה לעבור על כמה שבאופן קבוע היו איתנו לאורך התהליך השלם.
התמיכה בנוגע למקורות האומנות,מקומות המפגש וקונצפטים אשר היו מסופקים על ידי קונסטהלה וינאי
Kunstvermittlung at www.kunsthallewien.at,
מוזאון לאומנות העכשיוית וינה
www.mumok.at
וקריסטיאן בופורט-ספוטין מהמוזאון להסטוריה ואומנות
www.khm.at
בשיתוף עם יוליה נובק וברברה טרפטוב מאירגון וינה ליט ארטס
Schools at www.viennalit.at
המרכז למניעת אלימות בקרבי בני הנוער
(http://www.gewaltpraevention.or.at)
יעוץ לגבי פטירת קונפליקטים והבנה בין-דתית ובמיוחד מרטין מוסיל, אבה ויסברג-מוסיל וקלאודיה פרוטשר.
מיכאל וימר, מנהל
Wimmer at www.educult.at
על התמיכה התובנית בתחומי החינוך והאומנות אדוקולט
www.educult.at
שטדטשולרט
www.stadtschulrat.at
מאושר על ידי דר. סוזן ברנדשטיידל מנהלת הבית הספר, ועד מנהלי החינוך וינה, משרד ממשלתי לחינוך ותרבות. שנה שלהדיאלוג הבין-תרבותי 2008 (יחד עם פרויקט מתנהל ל2009)
פרופ. דר. טוני ריינלט
Toni Reinelt at homepage.univie.ac.at
פרופ. דר. גיסלה גרבר, מכון למדעי ההשכלה, יעוץ לתורת חינוך
קבוצת ארסטה ומרכז הבין-תרבותי לעידוד המקיף ותמיכת התוכנית
הידי מימן על האמונה בשלום
www.mon-art.eu
מילי סיגל על המיומנויות האירגון המצוינות וידע של יחסי ציבור
קטי בינס על הציומנויות העיתונאיות
www.ethermagazine.at
אוליבר מקלוט על עיצוב הגרפי המבריק והתקנות
www.maklott.com
דלפין מאיי על המיומניות המולטי קישרוניות באומנות, יצירה ועיצוב תפיסתי
דניאל שקד ואפרים מוסקוביץ על הצילומים הרבגוניים שלהם
www.danielshaked.com
רגינה קפדר על האומנות בעלת התובנה ועליזה
www.reginekafeder.info
ניימן ואבה באוור על הסובלנות המקיפה ו מומנות הכשירות הבין-תרבותית
www.educult.at
טימור טיצה וקספר קוך על הסיוע אומנותי מצויין
סילביה מיכאו-רייטר על המנהיגות נפלאה וטוב לב יציבה לאורך כל הדרך
דומיניקה שטאמפף על הריכוז ותובנה
ולטר שורן על התקשורת ממצה
ואלפגנג ויסהידר על הטוב לב וחכמה
חנה לנדסמן מנהלת חינוך שלהמוזאון היהודי על החוכמה המעשית בהתפתחות החומר החינוכי
רבי פאול חיים איזנברג, הרב הראשי של הקהילה היהודית שח וינה בשל ההגישה ההומוריסטית-רצינית כלפי הלימודי היהדות.
www.ikg-wien.at
פיליפ וואסיבאוור בשל התבנית המיומנת לשמירת מסמכים באון ליין
page.team at www.maptales.com
טום וייט על החכמה המעשית, יאו וקריסטין וייט על התמיכה ותידרוך מלבלבים
תמיכת אירמגרד בבה בקולטורקונטק אוסטריה על האמונה בפרויקט זה והתמיכה הכספית בדרך האירגון.
יהודה לאו וקטרינה שפייגל על המיומנויות התרגום המצפוניות
רוג"רו וירגיליס על ההדרכה המנוסה עם הנוער בסדנת חינוך הויאו
איך להיות מעורבים:
אתם יכולים להיות מעורבים בפרויקט זה במספר דרכים. בתור צעיר אתם יכולים לעסוק בלארגן, להנהיג, לתכנן,לעודד, להשתתף, לרכז ולהיות בקשר. בוינה עצמה יש מספר אירגונים רשומים מטה אשר פתוחים גם לסטודנטים וגם למורים. למטה רשימה של האירגונים הלאומיים ובינלאומיים. לשם מידע נוסף אנא צרו קשר:
קולטורקונטקט אוסטריה
אוניברסיטתשטרסה 5
1010 וינה
טל +43 1 523 87 65-0
פקס +43 1 523 87 65-20
מייל office[at]kulturkontakt.or.at
ZVR 617 182 667
www.kulturkontakt.or.at

מרכז בינ-תרבותי – סוכנות אוסטרי "נוער בפעולה"
לינדנגסה 41, מספר 10
1070 וינה
:טל 43/1/586 75 44
מייל: jugendinaktion[at]iz.or.at
www.jugendinaktion.at

דר. מיכאל וימר
אדוקולט
www.educult.at
מכון למדיניות תרבותית וניהול תרבותי
אוסטריה 20 27 31 522 1 43 +

YEEFF
אינגה פפאפרוט
האוזהשטרסה 101115 29 ברלין
24045210 30 49
www.raa-berlin.de

מזכירות הצ"רטר כדור הארץ
מרכז צ"רטר כדור הארץ לחינוך לשם התפתחות בר-קימא
UPEACE אוניברסיטת שלום
ת.ד. 6100 138
סן חוסה
קוסטה ריקה
טל: 9060-2205 506
פקס: 1929-2249 506
מייל לחקירותכלליות:
info[at]earthcharter.org
ההודעות הקשורות בבני הנוער יושלחו:
youth-coordinator[at]earthcharter.org
How you can participate at www.earthcharterinaction.org

www.jewishyouth.ca

www.youthlink.org

List of Jewish youth organizations at wikipedia.org

רשת נוער חב"ד
8700 בתהורסט סטרית יוניט 5 טורנהיל
ON L4J 9J8
קנדה

Turn the Kaleidescope

2009-09-20T02:31:00.000-07:00

After a long break I decided it was high time to get back to writing a regular blog here and what seemed like a better day than the beginning of a new year for some and the beginning of a new season for many. This year I have been fully caught up with the intensity of reflection, contemplation and atonement, no don`t worry, I haven`t been subjected to Kira (pouting) knightly and a slice of Ian McEwan.
Reading Victor Frankl, I have been thinking a lot about conflict, the accused and accuser and victim mentality.
Plenty of people will accuse one of all sorts of misdemeanors and I have seen so many conflicts on this basis. Then people get into this cycle of accused and accuser, when if two people, two neighbours, two countries, two continents would come together and explore the different sides the kaleidoscope of perspectives would become apparent and people would be able to come to a resolution.
I think of the Oslo agreement as an example of this, families from Palestine and Israel coming together to make art and explore the differing perspectives--as art can help us see different layers of society (and of people themselves which are often hidden) and these can then reveal hidden injustices. Realising how these diverse opinions are enriching. Often then realising that the conflict is the only reason for staying in the conflict.
I am pro-peace, not against war, fighting against something creates more conflict and stronger opposition. I `ve learnt over the years that people will make assumptions and accusations no matter how hard one tries to keep the peace and make everyone happy, but as my brother always said-"you can`t please everyone" but you can accept and respect everyone.
I always wondered why do people keep accusing without a hearing. Sometimes, I wish there was a room, not a court room but a peace room where people could go and there could be a hearing from both sides before a conflict starts. I wish that there was some kind of penalty for accusing people based on assumptions rather before they had a hearing.
Before a conflict starts, I always think it`s better for others to state how they think and feel about situations to the others so that there can be open before it blows into a conflict. This is the tricky part because just stating how one feels or thinks to the other side is often where the conflict starts. So, it is important that the other side is open and ready to hear with an open heart. Otherwise the other side may jump to conclusions of being accused, and one is back in the cycle again. Equally, I think it is important to state how one feels and put the responsibility back onto oneself... If one side starts to point fingers at the other whether it be a country or a neighbour or two people in love saying "this is not the first time you have done this too me" This is a very provocative statement and plays a victim card that immediately puts the other in a defensive standpoint. I always think it is better to say, "previously I/we have felt hurt by your actions and I thought we could talk about why this is to resolve it". Of course I also prefer artistic expression of each other`s situation. In this way it opens up the diversity of perspectives and hearts of the other side so that each other becomes aware of the position with all the complexities of their truth, that is the way that they have seen it.
People must be ready for this in an open space--a hearing room--not when the conflict has already erupted.
Unfortunately all too often people hold back their assumptions, their truths if you like until some "mistake" happens--and lets not forget that "To err is human, to forgive is divine". Thank you Alexander Pope. This is again a tricky place because people can use this "mistake" as an opportunity to bring in all their assumptions like a deluge and dump it on this person, neighbour, lover, country, continent.
It reminds me of when I marched against war in Iraq, which should have been a pro-peace march....there was a mixture of people who used this opportunity to show their antagonism to be against oil war, against children being used in war, against imperial war.

Should be turned on it`s head and lived on a daily basis, instead of using a special occasion to be against...

.....what are you for, what are you pro..?

I am pro diversity, pro peace, pro open communication, pro democracy and finding out what that really means beyond our corrupt idea of the big D today, pro living to your values, pro resolution, pro freedom of expression without hurting others

I could go on, but I am more fascinated to hear what others think.

Waldzell 2009 Strategising New Concept

2009-08-25T07:11:00.000-07:00

This summer I have been working steadily with Delphine Mei, Tom Beck and Gundula Schatz on a concept for the waldzell global dialogue. This process is lengthy, however, the each twist and turn gives way to new revelations. Watch this space!

V.I.A Box An Art Installation (Artist: Delphine Mae, Curator, Jessica White)

2008-12-01T02:33:00.000-08:00

This art installation is a piece that is part of the VIA project is founded on the idea of finding a common language through art. In the opening of the piece we are guided towards the box through the means of a silk road. The silk-road was a place not only of travel but also of economic, political and cultural exchange.

Kanji, travelled down this road, through Korea and to Japan. These countries incorporated it into their already existent writing systems, so that although each place has Kanji as part of their language, it is combined with their own unique language. So there is commonality, one can visit China and read the Kanji if one is Japanese, and visa versa, however, there is a uniqueness of culture and language that exists in each place too. This concept relates V.I.A in that we are creating spaces in which teenagers can relate to each other through a common language of art, and the mediums of art that speak to each other are rich in diversity such as film, illustration, painting, photography, dance and theatre. The diversity goes even further at the micro-level of expression as each individual is unique and no person feels or experiences everything in the same way, and it is in this diversity that there is unity.

This path of the silk-road leads to the box. The box is a representation of the skin of a human being. Most of the time we all live inside of our box, but what is the depths of our souls. Our souls are full of hope and wishes for a brighter future. These wishes are as diverse as what make up the whole of humanity. The illustrations on Japanese rice paper that are tied to the strings above you as you sit down in the box and are inspired from an ancient Asian tradition. In this tradition, people write their wishes for the future onto delicate hand-made paper and tie them to a tree, usually near a temple, in hope that the spirit of the soul will set them free. Here inside the box, is this hope. Can our human skin set it free? We believe so. The door is unlocked, alluding to our need in humanity for a deeper security that goes beyond, suspicion from Judgement that we all have for each other and asks us feel secure within ourselves letting the light of our soul come into our skin and shine out into the world. It takes time to heal and become comfortable with this, and so as you prepare yourself, you can sit and listen to the sounds, you will hear the sounds of the road. This road is inspired by the silk-road. Along this road there are many different influences and even distractions of the contemporary world: advertisements tempting us through our false desires and vanities, intermingled with the sounds of humanity, friendships, cultural exchanges, laughter, dialogue and love. You can look on the door of the box and see our world through pictures. These pictures are of war, sorrow and regulation pasted together with that of friendship, intellectual hope, spirituality, humility and kindness. As our wishes hang above us represented through a diversity of religions and spiritual paths that lead to the same soul, one that is unified collectively through every one of us, we are urged to find our way on the road of life, to discern the sounds and images of darkness from that of the light soul. This light only glimpses and peeks at us to look at it directly would be blinding and so that is why we must seek and find. It is our souls path through our human mission.

As we step out of our box we are lead back onto the beginnings of the silk-road. We are urged to pause to contemplate a new spring represented through a branch of fresh Sakura (cherry blossom) a good omen to a new beginning, to look at the familiar with old eyes. It is here that we become innocent again, playful, a toy for writing your own language lies before you as your journey begins anew, a fool and innocent once more. Recognising that difference can be our unity.

Delphine Kini Mae is an artist of international standing, having worked in the US, Asia and Finland she is now collaborating with numerous cultural institutes in Austria including Maize in Linz, KultureKontakt Austria, Schmiede Platform Salzburg, and a video project with teenagers in Tirol. In addition to EON- European Open Network at IG kulture and Soho in Ottakring.

VIA- Art Education as a Common Language

2008-11-16T07:15:00.000-08:00

Delphine Mae`s art installation in Ottakring Festival 2008, explores ethnicity and prejudice. Through Micro cinema at Schmiede 06 and with workshops devised in the project VIA-Values, Identity, Art through the initiative: ACES Association of Central and European Schools a project set up by Erste Foundation coordinated by Interculturelles Zentrum. In conversation, we discuss the power of Art Education to increase intercultural dialogue through innovative workshops with artists and art educators and to find a common language through art. Furthermore, how we can explore concepts of nationality, politics, religion, culture on an emotive level. On the micro level, in small groups and intimate settings, reconciliation, dialogue and understanding can be reached. The secret lies in breaking loose from the constraints that tie us, of talks choreographed entirely by boundary images , where negotiators are locked in as spokespersons and representatives of preset counterposed categories. Through these workshops teenagers can access broader parts of their humanity and activate a range of other images and identites especially by facilitating some individual bonding across that boundary. The consequence is a deep restructuring on an emotive level, one that previously has been dominated by political boundary and fact.

VIA in Vienna Comic Workshop

2008-11-15T15:16:00.000-08:00

Here is an example of the way in which one can develop a character and work with it in a comic piece. We will be working with students who have already created a character of their own and then go through the process with them by working on a theme in which they have chosen. Their theme and character will encompass what they value. We encourage them to look deeper into their values so that they can explore what is close to their hearts as well as in their minds.

VIA con VIDA at Schmiede08

2008-10-08T13:30:00.000-07:00

Rollin`Down the River
was written by Elena Hofmann, final year student of Bundesgymnasium Hallein, Salzburg and was made in collaboration
with the Smiths08 at http://www.schmiede.ca The film was supported by
Gerald Schober
and Roman Gerold and Jessica White

VIA-VIDA at Schmiede 08

2008-09-03T05:55:00.000-07:00

VIA-VIDA at Schmeide 08
The Project’s name VIA-VIDA originates from Latin meaning: Way With Life. Simultaneously, VIA stands for Values, Identity, Art revealing the quality of the project being a way to life through art.

IAE Intercultural Art Education:
This is an extension of Intercultural Art Education that was piloted in Vienna from Jan 2008-June 08:

The project is linked in with and based on Luksuz connection that is a group of Film and Media Literacy projects for Young People across Europe.

Mission Statement
This project is allowing teenagers to create their own narratives, based on their interests, instead of self-imposed trends that are set-up for “Yooofff”-this kind of ‘dumbing-down’ for teenagers is patronising and negates their responsibility causing either aggression, hyperactivity and/or irresponsibility which often leads into adult life. So, this project is intervening at a crucial age in order to awaken freedom through wise choices and responsibilities. Art Education is the driving force to enable this.
VIA-VIDA is part of Schmeide 08. It is an intergenerational project working with artists in their 20's-early 30's. These artists are heterogeneous coming from different parts of the world. Students will have chance to interact with these artists (who are working with several different art forms such as music, film, dance, painting, design) the students film will encompass these interactions. The project is not only intercultural in approach, but also innovative, as the artists will develop didactic skills making a symbiosis with Artists and Education that co-insides with the aims of the 'Year of Innovation’ emerging in 2009.

Ten teenage students from a Gymnasium in Salzburg, with the help of two mentors: Delphine Mae and Jessica White, will be introduced to the language of Film. They will learn how to develop from idea to final video. Furthermore, they will be shown how they have opportunity to represent themselves, beyond two-dimensional representations of youth that have previously been pervasive within media. They will be addressing core values of life and society in contemporary times and how they see themselves growing up within this landscape. They will have the opportunity to find deeper values beyond mindless consumerism, whilst still being aware of this is the dominant environment that they are growing up within.

They will make one or two films broadly around the concepts of VIA- VIDA. That are: Identity, Storytelling, Community, Diversity Ethnicity, Gender Relations, Integration, Territoriality, Values. Taking these concepts students will collaboratively refine specific topics under the rubric of these themes.

Why are we doing this project?
We want the next generation know how to be human with each other again. By increasing intercultural dialogue through innovative art practice it is possible to reduce sentiments of alienation and apartness from each other. It is important to recognize that feelings of being threatened are from each other, from all sides. To feel safe, to gain peace with each other, it is essential to increase information flow through boundaries so that we can develop a positive vision of where we might head to in the future. We can do this by utilising the emotive power art to express ideas and effect perception.

Contemporary Peace/Contemporary Art: A New Look Into The Future

2008-08-27T08:41:00.000-07:00

Contemporary Peace/Contemporary Art: A New Look Into The Future

This proposal focuses on Peace and explores the concept through four artists. Leonard Lehrer is an American Artist and renowned Educator with a long-standing international reputation particularly in Italy, Germany and America. Hedy Maimann, Ephraim Moskovics and Daniel Shaked are based in Vienna and have been active in art education. All have a Jewish background, however, this latter point is only part of what they are saying. Each artist is speaking to humanity as a whole. Leonard Lehrer echoed this by saying, ‘That the principals happen to be Jewish only reinforces the universality of any one group’. In turn; every artist reveals the concept of Peace in their own way either through photography and/or painting showing that there can be diversity and universality existing simultaneously. By presenting these it could be the Kunsthalle may wish to have the Peace theme repeated each year (or every other year) featuring a different cultural group.

Why have an exhibition on Peace?
In an age of postmodernism, pluralism, identity politics, feminism, post-colonialism-peace and understanding through art are the underrated component of genuine intercultural respect and consideration.

The aim of this exhibition is to enable an appreciation of diversity within different communities, so that tolerance can be maintained, understanding can be reached and information flow between communities can increase.

This year I look around at the different happenings in relation to Peace: 2008 is the year of intercultural dialogue; there is reform in education bringing together different education systems with one school; it is the 60th Anniversary of Israel-in Vienna an emerging representation of Israel will no longer be subject to negativity. Israel, like many other places, is about understanding, diversity and peace.

"Syria is not concerned with Israeli (policy) but with peace and achieving it by the shortest route," the editorial said. By changing the representation of what we see on the outside, we can change what is happening on the inside.

The Deputy Minister to Israeli Mission remarked on the constant stream of conflict from Israel. What about beauties and treasures Israel hosts, what of laughter and peace? Through art, that is where we see all these facets of society.

This was echoed by an Italian critic at a press conference prior the opening of Leonard Lehrer’s exhibition. At which time he stood up and extolled his work calling it a new and very positive option (he used the word “serene”) in contemporary art and that these were the first fresh images of American art we have seen in many years.

With these editor’s bites, I see how ‘Peace’ as a concept is the bridge of understanding and symbol of hope to take us to the other side.

This is an exhibition that is offering up a view of a cultural group and how they seem to be represented, not based on their ethnicity, but on their diversity. It cannot be that stereotypes persist. What is within a community, any community, is rich and diverse, with borders that are defined and redefined on a regular basis, as what we see here; it only needs the veil of prejudice to be lifted.

This is so that any community or cultural group is seen as being defined and redefined on a regular basis.

Friedrich Wilhelm Nietzsche said that madness is not uncertainty, but it is certainty. This maxim leads us to recognise that this exhibition is not trying to promote an absolute or essential ism of Jewish ethnicity, neither is it seeking to concretize peace and say “this is it”! Rather, this exhibition is offering us a chance for spectators to become participants and to say “what is it now and what could it be”? In that way I wish to offer a series of conversations. These conversations should be allowing a space for people to discuss peace. Who are we-as curators and artists to say this way or that? It is part of evolution to explore these concepts.

There is a need for real dialogue, and a positive option in contemporary art that is exploring harmony not dislocation.

Continuing Dialogue and reference to social issues
It might be possible to schedule a few days for speakers, a conference of two days, to discuss Peace as a concept in relation to exhibited work and furthermore, future directions. How Peace and diversity through universality can become more pervasive across society. Kunsthalle could produce a catalogue or publish the conference papers. A possible title for such a conference might be: Contemporary Peace/Contemporary Art: A New Look Into The Future. This would emphasise that the theme is not about simply being Jewish. The exhibition and conference would illustrate exactly that point. It is through the arts that we can best grasp the culture of others and this has to be seen as a major step towards overcoming our collective horrific history.

This proposal emanates from Intercultural Art Education project here in Vienna that piloted in February-June and continues in September through a series of art workshops. This is fully endorsed by EDUCULT in the Museums Quartier, Stadtshulrat and the Education ministry. Furthermore, the project won an award from the Interkulturelle Zentrum to continue in September linking with Budapest and Satu Mare.

These aims were reached through the thematic connections that run through the workshops. These are community, ritual, inclusion and exclusion, diversity, stereotypes, memory, photography, narrative/storytelling, identity and tradition and finally but no means least: Peace.

Why these artists?
All these artists have been involved in education with Leonard Lehrer guiding the light as Dean of Columbia College, Chicago and over five decades as a painter, master print maker and teacher. So all the artist’s approach has a strong mark of responsibility for a generation who is growing-up in a confusing landscape full of change. There is definite truth to what and how these artists are presenting their work. This is opposite to obscure representations of Jewish communities often seen in contemporary art, to shock, titillate or for fetish purposes. Here these artists move away from this, revealing diversity that exists within and beyond for future generations.

As a starting point, the idea that Judaism is all about suffering and negativity is a fallacy. Perhaps where misunderstanding falls is that Judaism is seen to embrace suffering, but it does so, so that it can be transformed into peace and unity, away from separation and suffering. This is evident in Leonard Lehrer’s Kaddish that is the supplication for peace. Through words, mourning is transformed into an intense feeling of joy and celebration.

Views of Paradise
Unity is further evident in Lehrer’s work revealing historically, intermingling of religions through representations of Alhambra. By bringing history to present, we can re-imagine emerging places and people-Israel stands as a flagrant example. By re-representing what we see on the inside, we can turn what is happening on the outside to a more positive future.

This means looking beyond what is on the surface. If disillusion is our current climate, Lehrer’s latest work, Six Views of Paradise, offer a respite from this fate. The intellect will be drawn to this oasis in the detritus, but it does not stop there. We can then go beyond the mind to recognise the energy that imbues us to fight, to fear, to love, to laugh-and to be at peace with it. Through the forces of nature, we recognise our strength, our turbulent confusion as the winds of change blow. The setting sun images our fear of fading, our fear of death and disappearing-fear of moving beyond the ego. Flying fish, blow our rigid concepts and we recognise our laughter and joy at absurdities of life. A lone shell upon a beach at the edge of a calm ocean reveals our loneliness, however Lehrer goes beyond by offering us solace that unity is always there if we need it-juxtaposing elements of life within the same image. By abstracting concepts then there is greater ability to find peace with oneself and one’s completion. Abstraction of concepts are less direct and so they are seeking to find bridges with all living things and that diversity exists in all these things.

Peace Art
Hedy Maimann’s art is far from brash and overt, it is subtle and deep. This is in counterbalance to brutal and shocking art because she is convinced there is enough brutality in the world that causes people to close. So instead of fixing such negativity in painting, she chooses to touch people’s heart and by speaking to their sensitivity and willingness to evolve. As in Lehrer’s work, the access point in her art, for busy and survival driven humans, is to offer a tranquil place and haven. Here, rich vibrant colours of red and orange, bust out at us. Then, there are healing colours of purple and purifying blue. It is in this place that we are invited to go deeper. The subtle symbols peek out at us. They are triggers to overcome the barriers of the mind and delve into the souls vibrations to see the essence of things: of life and conflicts. Once the viewer is open, the essence of our conflicts is revealed and solutions are proposed, negating the ego, leading us towards unity. We are able, through Hedy Maimann’s art to go beyond judgment to a place of forgiveness within ourselves and with each other that leads us eventually to peace.

Holy, Wholly and holier concepts
Ephraim Moskovics is a photographer who, by abstracting holy concepts enables us to look at them from different perspectives. Through abstraction, he enables us as viewers to become participants in the construction process of our minds. He takes familiar rituals and traditions and looks at them in abstraction. His photography challenges form and structures in a peaceful and non-threatening way. This enables a certain freedom. A freedom from constraints, an ability to look beyond ritualistic objects in their context and from this different way of looking then we are able to understand a third interpretation; an interpretation that is fresh and new and not weighed down by conformity. Perhaps, through this approach new forms of understanding can come into play. There is a freedom in this voice. Such as the ritual of baking challah for Shabbat, through photographic abstraction the puffy bits of dough on the baking tray look like beautiful free clouds suspended in the sky, in space, in heavens. In each of his photographs, the viewer can feel his desperate need to look at the world from a fresh perspective away from constrictions. This does not mean getting rid of traditions and rituals, it means keeping and respecting, but having freedom within them.

These photographs are counterpoint to obscure representations of Judaism often highlighted in contemporary art.

Storytelling
Daniel Shaked’s photography alludes to a story beyond the picture. We see Frau Schnarch from Serbia, choosing to represent herself surrounded by traditional Viennese furniture and dress thus showing herself to be fully integrated into Viennese society. (This and an array of portraits can be viewed at http://www.danielshaked.com) Daniel allows the spectator to speculate an array of stories that finally led to the photograph before us. Furthermore, we can see how concepts of ethnicity and nationalism that were once constricted to racism by colonial projects and totalitarian regimes are now, in contemporary urban spaces, the choice of people. The danger is that one ethnicity overrides another because of feeling pressured to assimilate. However, there is no need for this. Instead it is important to recognise the multifaceted layers of identity and therefore ethnicity not only on a micro-level in the urban spaces as people mediate between spaces we occupy with family, friends, colleagues and our communities, but also on the macro-level as we become increasingly mobile and visit an array of cultures and places across the globe.
The importance of recognising and ad hearing to cultural behaviours, timing, dress that needs an understanding of socio-cultural and socio-political, socio-economic structures is becoming ever more important. However, this does not mean that one looses one’s identity by taking on these factors, rather, it is through understanding that there is actual greater articulation of one’s previously acquired identity and ethnicity. Daniel Shaked has photographed many hip-hop, R & B and by doing so reveals what is just there. Try to break up the visual concept/imaging of Hip Hop or Rap artists, to reveal and capture their personality, this is something that you do not get in commercial rap imaging. Real, deep and spontaneous, Daniel negates any negativity towards musicians in this genre, as he reveals how these people feel dignified by their own soul’s expression. He proposes us the question-if these people are not harming the world and feel at peace with themselves and have dignity no matter what people’s preconceptions are or status they have in society, then why cannot there be acceptance? That is a calling for peace, no matter how people look.

It is important that we realize the kind of models we present to youth of the world and how that has a considerable influence on them.

This art is standing as a guiding light to a generation who desperately need a guide to say that this way is ok. It is ok to embrace diversity, peace, freedom of expression, tranquility and beauty in art, as well as embracing crafts-person-ship with new forms. By presenting a body of work that focuses on positive forms of art, we can represent places and spaces in the world that are places of harmony, peace and not destruction. Imagine, a body of work without cynicism or hostility toward the human condition. This exhibition through all these artist’s works are attempting to do just that.

What is Visual Anthropology?

2008-08-10T01:59:00.000-07:00

Visual Anthropology engages with contemporary art in that they both explore revelations of specific realities that visual representation has made possible. For example: the relation between vision and reliving past experiences, visibility as an existential feature of identity, sociality as embodied practice, ritual space and its' representation and the inherent narrative of lived experience. Visual Anthropology is a discipline that focuses not just on image but those who makes them and why-the systems of production.

Developing Art Education in Japan

2008-08-09T12:10:00.000-07:00

With a management consulting company based in Japan I implemented Edward Lear's Limericks into the English Language learning curriculum in Tosa Juku School allowing children to learn phonics through literature.

In Fukuoka, I implemented a Japanese Women's history lesson into the curriculum. Here they mixed art history, performance arts and literature and performed in front of their peers.

IAE: Tolerance, Flow, Life

2008-07-19T00:52:00.000-07:00

Intercultural Art Education is supported by Stadtshulrat Wien and EDUCULT their missions are compatible in educational value. Both are education and cultural institutions that
people in Vienna trust and respect.

Intercultural Art Education won an award from the Interkulturelle Zentrum
to work with two other schools in Vienna. One Budapest, Hungary, another in Satu Mare, Romania.

IAE heads its intercultural program with a series of 6 workshops students from CEE countries, aged 16-18 coming together through: Workshops in Museums and Theatres: (Secession, Kunst Historische, Kunsthalle, MUMOK, Schauspieler house Vienna) and 6 seminars in Teresaniumgasse for teachers and art educators to integrate into their curriculum.
Interactive Art Education Workshops (2-4 hours)
Seminars (one afternoon)
12 workshops p/year. Staffing: 2 teachers, 1 Art Educator, 1 Artist

Intercultural Art Education in May Ethermagazine '08

2008-05-17T10:29:00.000-07:00

Ether Magazine
I spoke with Katie Binns for the Ether Radio Broadcast on Orange Radio about the Intercultural Art Education project.

Intercultural Art Education Project

2008-05-17T10:02:00.000-07:00

Wien Art Fair-Vienna

2008-04-25T11:41:00.000-07:00

Wien art fair allowed the CEE countries to ruffle their feathers. So as a gesture of cross-polination the museums came out to play at the Kunsthalle Wien, reveals the synthesis between Shintoism, globalisation, ecological and economic concerns, mythology, materialism and how that can be metamorphosed. The large ship wreck is enabling people to become aware of the transience of materialism. Using authentic materials, heightens our awareness of the mechanics of the construction of reality. Blending with barnacles that cling to the wreck, there is a sense of the strength of nature to live beyond any human construction. Passing into the third room, there is a real wit as a mythological creature writhes in a blue space chasing their tail. A human weakness polarised through fantasy. Below sketching are encased within sea enemies that are seemingly breathing like a fish's gills. Gerald Matt's curating manages to create a rich metonymy between all the facets of Barney's art. The density of his lifelike sculptures penetrate the extensive Kunsthalle space. The sketching, framed like tiny shells on the wall are positioned so that the spectator peers, with their eyes in such a way that one feels like looking out of a porthole window of a ship at the great Moby Dick being speared to it's death. The organic creatures writhe above you in a aquamarine blue, contradicting our perception of sea-creatures being down below, heightening our perception to a mythical beyond that knows no space or time. The smell of coral and sea greets you in the last room, we are met with a melanomas sculpture crafted with shrimps, rose quartz, coral and wax, morphs along the floor. In the corner stands a Japanese figure, grasping hold of the black rubber tube, severed and hanging in his grasp. He stands wild white and red hair wispy from him and staring back at you through a distorted Kabuki like mask, smudged and 'inauthentic'. The finale: a composed scene revealing a ship in all it's functional glory. The regimented figures perform their nautical ritual in uniformed complicity. The circle is complete. I'm reminded, one last time of the ultimate construction and deconstruction in every matter. At the exit hangs a panoply of books: sculpture anthologies, performance art essays, a novel of Merville's Moby Dick. "We're closed!" comes the abrupt int ejection as I was just getting into The Whale.

Freedom

2008-04-19T06:27:00.000-07:00

I am the beauty in oneself radiating in another
I am the sunflower that climbs towards the sun
I am the page that blows lightly in the soft, Summer breeze
I am the petal that lands delicately upon her knee
I am the child running bear foot, on hard wet sand
I am the broken wave retreating from the shore
I am the smooth pebble that skips across the water
I am the girl cycling, "no hands"! head up to the sky
I am the joy inside I feel from your love
I am the incandescent moon dancing upon midnight waters
I am the sand beneath my feet
I am the darkness, ebbing further into night
I am the daybreak across the painted desert
I am the last tear of longing before I feel that this is love inside of me.

Created at Vienna Lit festival Pesach 2008 with Romy Smith. The theme of the workshop was "Freedom", her point of reference was to the colonialist's and slave trade. It was by shear synchronicity that this fell a few hours the before the first Seder of Pesach that at it's essence, celebrates Freedom. This revealed how Freedom is not for these people or that people, but for the whole of humanity-it is a human right.

Seeing Lhasa

2008-04-13T01:16:00.000-07:00

Seeing Lhasa exhibition, Pitt Rivers
(copyright PRM)

For the Seeing Lhasa project, as a team of Visual Anthropology students we transferred 1930’s colour cine flex footage onto Macintosh. We then edited the digitized footage onto a DVD-loop that was subsequently displayed amongst vintage photographs taken from that period. I mediated between web, curator, academic and administrative departments for editorial and aesthetic judgment. Dr. Claire Harris oversaw the project.

Latin nights

2008-04-12T14:01:00.000-07:00

The door to the lift was stuck. Anoushka yanked it open and stepped inside the musty cabin. "1, 2, 3.." she read the white letters printed on faded, black painted wood. She pressed in the number four button and the lift awoke itself and began lifting upwards. Suddenly, it jolted and came to a halt. She went to press the ivory number four button, only to be thrown back onto the seat. It creaked towards the top of Seventy Lange Gasse as she held onto the faded, tapestry seat.
The apartment door had been left ajar. As she slipped inside, she could hear the echo of their bellowing voices in the kitchen. She saluted to the old master, hung gigantically in the hall, past the Klimt sketching and into the kitchen. Robert had a gentle presence that was suddenly made energetic by his cuisine compardre. "No, Not like that!" he exclaimed "Here, wear this glove" Robert threw a white oven glove at Carlos. Carlos was vigorously grating a large block of Parmesan cheese while he elaborated on cultural conflicts of his most recent Argentinian concert tour to China.

"The Morans don't get it that they need to see the concert details now for next Spring not, two weeks before the event. Their laziness is insatiable!" he exclaims, oblivious to the fact he himself is an Argentinian and that the oven glove that has landed, beside him, on the table.

"Put that on!" Robert exclaims, his eyes getting wider as if the pungent, flaky cheese were those very Argentinians.

"..and they don't even understand they have to be there a week before, so that the formalities can commence, can't they just see beyond their lazy little shell" he exclaims scratching his belly.
"Glove!"
Robert picks it up and hits him with it.
"It's ok, it's ok!"
"It's not you I'm worried about, I don't want blood in my cheese."
Anoushka giggled at such brotherly love. Carlos was a tall man with, unlike Robert, a strong presence that seemed to dominate the room. His large belly stuck proudly out, stretching his silver shirt to a point near bursting.
"Can you call my darling from her cave?" Robert lightly requested to Anou and gestured, with a flamboyant hand wave only Robert was capable of pulling-off without it seeming ridiculous. Anou left the compardre's to figure out the simple meal of spaghetti carbonara for themselves.
Anou glided through the hallway, and felt quite elegant passing the exquisite artifacts. She glanced momentarily at the Japanese cloisonne vase, and smiled wryly at the cute "ty" from China flopping ironically out of it's rim.
As she neared the back of the apartment, she could smell the faint whiff of menthol cigarettes and could hear musings in Italian. Anou stopped at the entrance of the study. She held back her breathe as she looked at the sight. It was covered in paintings and books. The energy from such a vast collection of artistic knowledge, seem to pulsate and invigorate the room. There was not an inch of wall that was left uncovered and at the very end, a statuesque woman sat with striking blonde hair that glows and infuses the density of the room. "Diner's ready" Anoushka said almost inaudibly. Without turning, Susanna waved her cigarette and continued her Italian musings to the computer screen. Anou hesitated a moment, and then left the room.
"She's coming..", Anou said tentatively as she walked back into the kitchen. Robert was firmly asking Carlos to turn and watch the clock, so that he could get the pasta Al Dente to perfection.
"Oui" Robert sighed as he swiftly took the wooden spoons from Anou's grasp. "Just as I thought'' and started to lightly, but firmly toss the salad that was limping beneath her efforts.
"You know, I am becoming her slave" he sighs gesturing to Anou to take the spoons and follow by example "I awake every morning and squeeze half a pint of fresh juice for beautiful Susanne, only to have her disappear into the realms of Titian or Rubens or Goya..Michelangelo...." he tailors off and mumbles "How can a man compete?"
"Darling....bottle of wine...would you? I just finished the last of the Riesling" Susanna has glided into the room and is already assessing the frantic attempts of the two compardres to make dinner. Robert, immediately reaches for a chilled bottle and begins to open it. Anoushka, who is trying hard to be invisible busies herself by finding the cutlery.
"Al Dente!" Robert screeches "You weren't watching the clock you fool!" He exclaims to Carlos who is sucking his finger that has caught, in the midst of grating 'The Moronic Argentinan's" oblivious to Robert's demands. Suddenly, Anoushka is pushed aside by the chilled wine bottle as Robert lurches towards the spaghetti, like it's his baby on fire. Anou looks to Susanna, who rolls her eyes and stubs out her cigarette before placing her arm around an astonished Anou.
"Now Babino, how's your Deutsch?". Susanna glides her out the kitchen and leaves them, frenetic, catering to their needs.

2008-04-12T11:59:00.000-07:00

Heart and mind blend together as one entity. Slowly letting go of fear to step into the unknown. She sees the spark of future in his eyes. Delicately, a prism rainbow of light dances across the wall. Distance, creates a frustrating absence that refuses subside. She delves into her passion, words, for comfort. Can she trust a closeness that is both ephemeral and real, spiritual and loving. She knows that there is a mission in her life that she must create, that is bigger than her, where history is re-dressed. Irresolute, in her actions towards him for want to save this grace, occurrence and future vision intensifies through mastery. She realises that only by manifesting her inner passions in her outside world will this partner can be in unison with her. A life will come to a sharp peak through such a partnership-how can she manifest whilst creating and sustaining such a union.

Making Life Simple

2008-04-03T13:59:00.000-07:00

Being true to yourself is not about being constantly in one state, it requires an understanding and acceptance of all your complexities. If you allow yourself that, then you have the opportunity to free yourself from the bind. If others hindered your freedom in the past, you are in danger to look to bind yourself in the present. Free yourself and others will free you too.

Identity

2008-03-29T11:27:00.000-07:00

Any national identity, lacks ownership and that each community maintains an identity whose borders are redefined on a fluid basis. It is this notion of fluidity of not only national identity, but also gender relations and ethnicity is pervasive within contemporary society.

French and Japanese influences

2008-03-29T11:16:00.000-07:00

Suggestiveness or yugen is a current that runs through the valued feelings of Japanese society. Possibly because of the vast population and lack of space, where there is a need to express everything using a limited kind of expressiveness. Thus the emphasis on the subtle.
In the paintings of the ukiyoe the subjects are actors or beautiful women, often they are depicted as ‘gesting’ to something, whilst having a posture of stillness. Gest is a key component in the performing arts when not all is spoken, but expressed through action, combined with an emphasis on space. This void containing nothing considerably affects the movement and expression as a whole. This is transposed into painting, to create paintings that value the subtle and profound in silence and the subtle.

As a researcher in residence at an arts centre in Camac Sur Siene, I met a painter who was travelling to Japanese caves to find Ochre to paint with. This reminded of the Indian ink with rock pigments used and perfected in the Muromachi period (1333-1573). Through discussion, reflection and debating, I learnt about the Japanese influence on French painting particularly with Jean Cocteau, Van Gogh and Tolouse Lautrec, with the influence on simplicity and elegance and the French influence on Japanese painting such as the film-maker Akira Kurosawa.

Leonard Lehrer curatorial concept

2008-03-29T11:01:00.000-07:00

Our aims

The challenge as curators and catalysts of furthering the art experience: we aim to devise an exhibition that enables viewers to engage with Leonard Lehrer’s vast range of influences without overwhelming them with stimuli. In this way there is room for viewers creative interpretation.

Leonard Lehrer and his Influences
Leonard Lehrer`s work is of a deeply personal nature, but his themes are subtly framed in social issues. His tableaux such as Embarkation to Cythera have a panoramic theatricality that condenses past, present and future.
It is the presence of now, that is evident in his form that blasts open that continuum of history. It is only through using that present form-collage and mix media, that the past begins to seep through the cracks of time. Time collapses and influences from Alhambra, Spain; formal and quasi-mathematical composition in the Gardens of Last Year of the Marienbad; Judaism; Borges; and Anna Katrina flower and bloom out to the viewer, only to drink, taste, enjoy and savor to their own vast array of experiences and influences

Techniques in Relation to other Art Movements
Leonard Lehrer has a broad repertoire of work ranging from Neo-classicism in his early works by Jacques-Louis David and Jean Auguste Dominique Ingres where you can see Leonard Lehrer, like Ingres, searching for his purist form in his painting.

Like Ingres later, he uses in his later works elongated figures that are reminiscent of the Mannerist style. Indeed Jacopo Pontoromo, the Florentine Mannerist Artist can be seen in his later HOMAGE work.

Sensory Experience
We aim to achieve this by bringing in a multi-sensory experience through smells, sounds that evoke a sense of place in Leonard Lehrer’s life that will in turn remind readers of their own memories.

Pastiche and Homage
Pastiche is in this context takes both the meanings:
1.“a medley of various ingredients” and to take various portions of either own compositions or of compositions by other artists and to recombine them, changing and adapting freely.
2. Pastiche is usually respectful (as opposed to parody which is not). It is a device wherein the creator of the pays homage to their own, or another artists earlier style and use of form

We aim to use the device of Pastiche for the exhibition as a vehicle to show the form of immediacy and balance of his early discipline combined with the rise of mass reproductive technologies that he has integrated into his later work. We aim to reveal a dialectical representation that renders obsolete all notions of identity based on ethnic, gendered, national or cultural essential isms.

Art Education
The educational strategy for the project aims to synthesize debates of art, art education, child development. This project aims to reveal how the relationship of art education can be a crucial part of art exhibitions in cultural institutions when they are used in conjunction with curriculum needs to reinforce learning. By examining and implementing methods and resources used in art education departments in cultural institutions in relation to child development we will aim to develop a workshop for children and educators during the exhibition to encourage critical thinking through Leonard Lehrer`s art.
In addition we aim to have a workshop in which children like Anna Katrina that have Epilepsy are able to comment on Leonard Lehrer`s art through their own art creations.

Performance on the Web

2008-03-29T10:56:00.000-07:00

Marshall Macluhan and Jean Brouillard.

The Medium is the Message

Vs

Cultural Amnesia and Hyperactivity of the Digital Media Landscape. There are a series of atomised events that are placed in a vacuum that provide little or no historicity.

All Hypertext is user centred so that the user is not locked into any kind of hierarchy and can pick their way through any kind of navigation thorough the existing space and use their own selection as their own choice.

What is useful for documenting artwork on the web is the accessibility, the navigation forms histories and links that haven’t been explored before and that are not fixed within the hierarchical frameworks of an established text that is seen as core reading for graduates of Art History or Cultural Studies

Art Intercultural question:

2008-03-29T10:39:00.000-07:00

My main question therefore addresses: can we transcend the limitations of national, local or regional origins (without ignoring cultural roots completely) without this type of universality turning into hollow universalism?
Art necessarily proceeds from personal experience and targets a specific audience, it cannot be thought, let alone made in a cultural void. Intercultural art is about finding similarities in difference in order to transcend them subtly and touch a deeper cord of one that we cannot get to otherwise.